תוכנית האימונים הסופר-סודית של כותב הבלוג

קוראים יקרים, אני מקווה שבחרתם לא לקרוא את הפוסט זה בעמידה במקרה, ואתם כעת ישובים. אם לא, אז נא לשבת ולקחת נשימה עמוקה – לפניכם רגע היסטורי. אחרי שתוכניות סודיות של הפנטגון עלו לרשת, הקלטות חסויות של ראשי ממשלה נחשפו, מסמכים מסווגים של צה"ל הודלפו לעיתונו, ועכשיו זה מגיע: תוכנית האימונים הנוכחית של כותב הבלוג נחשפת! סנודן ו-וויקיליקס זוז הצידה, Tomgetsinshape IS IN THE HOUSE!

סבבה, אז אולי קצת הגזמתי (הכור בדימונה כן סודי?) מצד שני, יש רק שני אנשים שיודעים על התוכנית הזאת וזה אני והמאמן שלי. ועכשיו… העולם!

צד א')

רקע המתאמן והערות שונות

אז מה אנחנו רואים פה בעצם?

אוקי, אז בדף הראשון יש הערות ונתונים כללים, שהם לשימוש המאמן הנוכחי או למאמן אחר שירצה לכתוב תוכנית חדשה במידה והמאמן שלי יעזוב יום אחד (חס וחלילה). על מאמן חדש לדעת נתונים כמו גובה, משקל עדכני, התקדמות יחסית, האם קיימות בעיות בריאותיות, תאריך פתיחת התוכנית הקודמת ותאריך הסיום שלה (אם קרה מצב שהייתה הפסקה ארוכה בין תקופות חילופי התוכניות אז זה מאוד חשוב). ועד כאן פרטים לא מעניינים. נעבור לת'כלס..

בצד ימין למטה אפשר לראות שתי המלצות של המאמן שלי שהם דוגמה מצוינת של התאמת סוג האימון למטרת המתאמן. אז דבר ראשון, הוא ממליץ לעשות הליכה קלה של 10-12 דק' בקצב של 5 עד 7 ק"מ לשעה על הליכון, תוך כדי חימום המפרקים הרלוונטיים לאימון. מה כבר יכולות לעשות  10- 12 דק של הליכה קלה מאוד תשאלו? טוב, אז על שריפת הקלוריות זה באמת כמעט שלא משפיע. 10 דקות לא יעשו את הטריק, מה שכן החימומון הזה, בנוסף לחימום המפרקים שזה חשוב בפני עצמו, מעלה את קצב הלב לפני האימון מבלי לעייף את המתאמן. אנחנו כבר יודעים שככל שהדופק גובה יותר כך שרפת הקלוריות מואצת, מצד שני, דופק גבוה מעייף את המתאמן ועשוי למנוע ממנו להגיע לתוצאות שהוא רוצה להפיק מהאימון. ה10, 12 דקות האלו הם דרך אמצע שמאפשרות לעשות את שניהם: להגיע לאימון עם דופק בינוני-נמוך שמאיץ את שרפת הקלוריות בזמן האימון מבלי להתעייף קודם ולפגוע בתוצאות במהלכו. גאוני לא? אני אענה בשבילכם – כן.

בשורה השנייה כתוב לרוץ לאחר אימון כ50 דק' בדופק של כ130 פעימות לב לדקה. שזה בערך 70% מהדופק המרבי, שזה אומר קצב קל-בינוני. למה זה מגיע לי? נחזור לבסיס: אז ההנחה הראשונה היא שככל שהאימון האירובי ארוך יותר ועצים יותר כך שרפת הקלוריות בו גבוהה יותר. מה הקאץ'? רובנו לא מצליחים לרוץ ספרינטים של 90% דופק מרבי למשך יותר מ… 2 דקות. ו2 דקות לא עושות הרבה. אז מה עושים במקום? רצים לאט למשך הרבה זמן. לאחר כמה אימונים מגבירים טבעית את המהירות כך שהמאמץ יהיה קל-בינוני, אבל גם כזה שנוכל להתמיד בו לאורך זמן. כך נראים בד"כ אימונים אירוביים לצורך ירידה במשקל – קלים אך ארוכים. מאוד. ולמה אחרי האימון? כי השרירים כבר עייפים. והמאמץ המקדים הזה לפני האימון האירובי נועד בכדי להפיק את המקסימום של שריפת הקלוריות מהאימון. הדוגמא, אם נשווה את המתאמן ללימון, אז אחרי שסחטנו עוד הסוף – נסחוט אותו עוד קצת. וזה עוד בלי לדבר על תהליך הAfterburn שמתרחש לאחר אימונים עצימים, ובמהלכו הגוף ממשיך לשרוף קלוריות בקצב מואץ עד 48 שעות לאחר האימון. וזאת במטרה להחזיר את עצמו לאיזון לאחר המאמץ הקשה. למאזן תקין. בקיצור ה50 דקות האלו עושות הבדל גדול, כי הם הרבה יותר מ50 דקות.

וכמו שאמרתי הרבה פעמים בבלוג הזה, המטרה שלי היא "חיטוב" באמצעות הורדת אחוזי שומן וירידה במשקל. האימון האירובי לפני ואחרי האימון, יחד עם תוכנית האכילה שמקיימת מאזן קלורי שלילי אחראים לקטע הזה – הירידה במשקל.

צד ב')

תוכנית האימון עצמה – הת'כלס

רגע, אבל עם כל הדיבורים על קלוריות ואירובי וחסות אפשר לחשוב שהמטרה זה להיות בחור רזה. מטרה נעלה בפני עצמה אבל לשם כך התכנסו. בכדי להיות סתם רזה, יש צורך בתחזוקה של מסת השריר תוך כדי הורדת אחוזי השומן – כלומר אימוני הכוח. המנה העיקרית. בלי הקטע הזה הבלוג היה נקרא TomgetsSlim או Tomlosesweight . פחות הקטע שלי. אני יותר בקטע של להרים דברים כבדים שוב ושוב במסגרת מוגדרת של של חזרות ופרקי מנוחה – להלן התוכנית:

איזה תוכנית צבעונית ויפה, הא? תתפלאו, אבל זה כיף לראות תוכנית כזאת בתחילת האימון מאשר תוכנית אפורה ומשעממת. אבל זה לא כאילו שהמאמן שלי השתעמם עם צבעי פנדה – הצבעים והאותיות מחלקים את השרירים לאימונים. כל אימון אמור לקחת בין 45 דק לשעה (אימון כוח שלוקח יותר מכך פוגע בשרירים) כאשר אני יכול לבצע עד 3 ימי אימונים ברצף. אני מחלק את ימי המנוחה איך שנוח לי, מתוך הנחה שאני כבר אנוח בקבר.

האימונים

אימון A/ כתום – שרירי חזה+ יד האחורית. למה דווקא השרירים האלו? כי באימון חזה היד האחורית גם עובדת קשה. כאשר אני מגיע לאימון היד האחורית, השרירים שלה גם מחוממים וגם לאחר מאמץ – הרווחתי פעמיים. סוג של…

אימון B/ ירוק – אימון רגליים, או אימון חלק גוף תחתון. הרגליים הם שרירים גדולים וחזקים מאוד ביחס לשאר הגוף כך שהאימון שלהם מצריך משקל רב ודרגת קושי גבוה מאוד. במילים אחרות, יום אחרי אימון כזה אני הולך קצת עקום, השרירים שלי תפוסים ולכן אני גם בד"כ במצב רוח תפוס ועקום. לא סתם, להפך אפילו. אני אוהב לחשוב ששרירים תפוסים הם הדרך של הגוף להגיד לך שביצעת אימון טוב. או שאתה צריך להשקיע יותר במתיחות. בכל מקרה, בגלל שאימון זה הוא ארוך וקשה (/מורגש) יותר ביחס לאחרים, אני מבצע אותו לבד מבלי לבצע אימון לקבוצת שרירים נוספת באותו יום.

אימון C/ תכלת – אימון גב: בתוכנית האימון הזו בחרתי יחד עם המאמן שלי להתמקד יותר בקבוצת שרירים זו. לכן, בודדתי את שרירי הגב משאר קבוצת השרירים באימון מה שמתבטא ביותר תרגילים וסטים לגב. 45 דקות של תרגילי גב בלבד במקום חצי שעה של גב וחצי שעה של קבוצת שרירים נוספת. אני בדרך כלל מבצע את האימון הזה באמצע השבוע או במקרה שאני קצת ממהר.

אימון D/ וורוד – אימון כתפיים+ יד קדמית: אל תתנו לצבע להטעות אתכם (זה כולה צבע…), אימון זה, בדומה לאימון A, מתיש את שרירי היד הקדמית כבר באימון הכתפיים שהיד הקדמית לוקחת בו חלק (בכלל, בכל אימון ישנם תרגילים בהם קבוצות השרירים הקטנות יותר מסייעות לקבוצות השרירים הגדולות). לכן, החלק הכי קשה בו הוא להרים את היד ולנופף לחבר'ה בסוף האימון.

ואחרי שעברנו על השרירים באימון, אני רוצה שתשימו לב למספר הסטים, החזרות השונות, המשקל אותו אני מרים בכל תרגיל (שתמיד יהיה כתוב בעיפרון לרגע הנהדר הזה שבו אני מחוק משקל אחד כדי לעדכן אותו במשקל כבד יותר שאני מרים כחלק מהתקדמות). שמים לב לגיוון בתרגילים? כיצד כל תרגיל מאמץ את אותה קבוצת שרירים אבל בצורה טיפה שונה. התקדמות מחייבת את הגיוון הזה! אסור לתת לגוף להתרגל למאמץ מסוים כי (החבר'ה שמבצעים כבר שנים את אותה התוכנית ומתפלאים שלא קורה שום דבר – אז זה בשבילכם) מאמץ שהתרגלנו עליו לא יוצר גירוי של השריר ולא מקדם את התפתחותו. כמו תלמיד למתמטיקה שפותר את אותו תרגיל שוב ושוב (במקום ללכת לחדר כושר). פעמיים בשבוע אני מבצע 2 תרגילים לבטן כי שרירי בטן – והלוואי שמישהו שיוכיח לי אחרת – עובדים באירובי. לכולנו יש 6 קוביות, רק שהם מתחבאות מתחת ל17% שומן הממוצעים של האדם ( אפשר לראות ריבועים רק מ10% שומן ומטה).

כחלק מהגיוון הזה, כל חודשיים אני משנה את התרגילים, את הסטים, מוסיף דרופ סטים (סט של משקל קל מיד אחרי סט רגיל במצב בו השרירי מותש) או סופר סטים (תרגיל בו סט אחד כולל שני תרגילים שונים), משנה זמני מנוחה, משלב באימון קבוצות שרירים שונות – מונע מעצמי ומהגוף שלי להשתעמם. ושנינו סבבה בינתיים.

נו, מרגישים שחייכם השתנו עכשיו? אם לא זה בסדר. בכל מקרה, התוכנית הזאת היא דוגמא לדבר העיקרי שאני רוצה שתיקחו מהבלוג הזה – רוצים להתאמן ולהיכנס לכושר? אחלה! רגע לאן אתם רצים? שבו עם מאמן, תגדירו יעדים ומטרות, תבנו תוכנית מתאימה ומדורגת לפי היכולת שלכם ותשנו אותה לפי היכולת וההתקדמות. והכי חשוב, לשתות מלא בירה במהלך האימון לצורך התאוששות. לא סתם, שוב, והכי חשוב, ליהנות ולהתמיד באימונים. הדרך הבטוחה להצלחה.

 

אז מה אתם חושבים על התוכנית? מה התוכנית שלכם? יש הצעות? תרגילים סודיים של סבתא שרק אתם מכירים? או שאתם חסידי האסכולה שטוענת שקצת מתח, מקבילים ושכיבות שמיכה עושים את העובדה רק בפחות כסף…

ועכשיו, ברשותכם, אני הולך לשחרר את הרגליים קצת. תפוס כבר שבוע…

וכך נראה השבוע שלי

דוגמה לתפריט האכילה הסודי סודי של תום

9/9/13 תוכנית תזונה אישית של תום. שלב 2. (תפריט ל3 שבועות – עד ה2/10/13)

תירגעו, זה רק המבחר זה לא ארוחה אחת…

 

דוגמא לתפריט אכילה שלי:

הערות האוכל וכותב הבלוג: למטה יש דוגמא לתפריט אכילה שהמאמן שלי כתב לי, בערך חודשיים לתוך התוכנית+ הערות של המאמן שלי על השינוי של התפריט הזה מהתפריט שקדם לו.

שימו לב לכמות הארוחות ביום – 5 (לא כולל ארוחה אחרי אימון)! שימו לב לכמות החלבון הגדולה יחסית לכמות הפחמימות והשומן שמרכיבים כל ארוחה. שימו לב למרווח הזמן בין ארוחות… ככה נראית שגרת האכילה שמותאמת ליעדי הנוכחי שלי. כיום התפריט שלי שונה אמנם, אך רק בכמויות ובמרכיבים. זמני הארוחות והמרווחים נשארו זהים. אה, וכן, התוכנית הזאת היא התקדמות משלב 1, והיא מותאמת לתוכנית האימונים שלי. שלי! אז לא להתחיל לאכול ככה ממחר כי מדובר בWork in progress. חוץ מזה נראה לי שצריך אישור של המאמן שלי לפני. בכל מקרה, מעורר תאבון לא…

 

בוקר (~9:00): פרוסת לחם מלא+ חצי גביע קוטג 1%+ חצי כף חלבון+ 3 שקדים+ 2 ירקות

 

צהריים (~12:00): חזה עוף\חזה הודו\ דג פילה (עד 160 גר')+ אורז/פסטה (60-55 גר')+ 2 ירקות + כפית שמן זית.

 

אחה"צ (~16:00): פחית טונה במים+ 2 פריכיות אורז+ 2 ירקות+ טחינה גולמית

 

ארוחה לאחר אימון: כף וחצי של חלבון+ תמר 1.

כשעה לאחר ארוחה אחרי אימון יש לאכול ארוחה מלאה לפי התפריט.

 

ערב (~19:30): 4 ביצים (1 מלאה)+ 3 פריכיות אורז+ כפית שמן זית+ 2 ירקות.

 

* לילה (~22:30) חצי גביע קוטג' 1%+ גביע ביו 0%+ פריכת אורז 1+ 3 שקדים

 

הערות:  – ארוחה קבועה. לא ניתנת להחלפה.

 

–        מרווח של כ3-4 שעות בין ארוחות.

 

–   קיצצתי לך כ180 קלוריות פחות ממה שהיה לך עד כה ,הקיצוץ נלקח בעיקר מהפריכיות אורז  ומהארוחה של 12 בצהריים –גם התפריט הזה הוא ל3 שבועות ואחרי התפריט הזה וגם אחרי שתאבד עוד כ2 קילו מהתפריט נתחיל לעשות לך שינוי באוכל עצמו .

 

–        יום שישי: מנה מותרת לבחירתך.

בהצלחה

 

 

 

 

 

עלייתו של הילד השמן

עלייתו של "הילד השמן"
14/3/14. יום שישי. 09:00 בבוקר – יום הדין. שעה שאני מצפה לה וחושש ממנה כל השבוע. המשקל ממתין לי בסבלנות מתחת לכיור לגזר הדין השבועי שלנו.. אני מסתכל עליו כפי שנאשם מסתכל על שופט – בפחד. לשופט הדיגיטלי שלי יש את היכולת להעניק לי שבוע של שמחת מנצחים שירדו חצי קילו, התבאסות הפלאטו של המשקל הזהה או במקרה של ניצול מלוא חומרות הדין: עלייה במשקל. במקרים כאלו כל התסכול ו"הלמה?" ו"איך?" לא יעזרו אל מול המספר המוצג שחור על גבי אכזר. על בית משפט אפשר לערער, על המשקל שלי לא. שבוע של פריכיות אורז, קוטג' 1% חזה עוף ואז עלייה במשקל? זה צדק זה?! "מספיק תום" אומר לי "הילד הקטן והשמן" שבראשי; "אתה לא יודע שמחשבות שליליות שוקלות יותר?"; , "שתוק שמן!" אני משיב. ועולה על המשקל.
אבל זה לא תמיד היה ככה:
23/7/12. יום שני. 12:00. אני עולה על המשקל אחרי שלא נשקלתי בשנה החולפת. טוב זה כהייתי בחו"ל וכידוע לכולם, המשקלים בחו"ל לא מדויקים בכלל. למה שיהיה להם משקלים מדויקים שם? לדוגמא, איטלקים שאוכלים כל היום פיצות ופסטות היו רוצים משקל מדיוק בבית? ברור שלא! ארגנטינאים שטובלים חטיפי אנטריקוט בקפה של הבוקר היו רוצים משקל מדויק מתחת לכיור? מובן שלא! מאבטח על גבי ספינות נופש בינלאומית שמפליגה מסביב לעולם ומציעה אוכל גורמה במתכונת "תאכל הרבה או שנעלב ממך (ואז לא תאכל בכלל)" היה רוצה משקל בחדר שלו? מובן שלא, מצד שני אולי היה לו כדי לשים אחד. אז אני הייתי המאבטח, וגם האיטלקי שאוכל את הפיצה וגם הארגנטינאי שאוכל את הסטייק. השנה שחלפה בין יולי 2011 ועד יולי 2012 לא הייתה מוקדשת בדיוק לתזונה ומשקל: את הזמן הזה הקדשתי לעבודה/טיול על גבי אונית נופש איטלקית המפליגה בים התיכון (טורקיה, יוון, איטליה, ספרד ועוד…) ומשם לדרום אמריקה (ברזיל, ארגנטינה אורוגואי וזהו) המון חוויות היו בשנה הזו. הרלוונטית לבלוג הזה הייתה החוויה הקולינרית – אוכל! והרבה. . למה? כי חיים רק פעם אחת, כי אני בחו"ל, כי זה טעים. וגזר הדין של שנה זו: 86.0 – 23/7/12. אני חושב שעליתי על המשקל לפחות 4 פעמים עד שהבנתי שהמשקל לא עומד לקבל את הערעור שלי. "עצמי אמר לי אז נתחיל כל יום להתעמל" ואני אמרתי לו "אוף" – כי כבר הייתי הרבה פחות. אז בעצם גם כאן לא מתחיל הסיפור.

אני, בחולצה קטנה מדי של רדיו ברזילאי. תקופה כיפית אבל כבדה יותר.

8/1/2009. 10:30. ואני חייל קרבי שחזר לסופ"ש הראשון אחרי מבצע "עופרת יצוקה" בעזה. בתוך עזה הייתי שבועיים בערך אך כחלק מהכוננות למבצע אני והחבר'ה סגרנו כמעט חודש וחצי בבסיס. עכשיו, זה לא שהייתי חייל "כבד" או "בריא מדי", ממש לא. קצת קשה להיות חייל שמן ביחידה קרבית בין כל המסעות, הריצות ומשטר הכושר הקפדני שהכתיבו לנו. אבל, וזה אבל גדול ושמן, כחלק מהכוננות שנפלה אלינו – הבטיחו לנו במשך כמעט חודש וחצי, כל יום מחדש שתוך 24 עד 48 שעות אנחנו בתוך עזה, ניזונים מדם, יזע ומנות קרב. לכן במסגרת החודש וחצי הזה החלטתי לאכול מה שבא לי כמה שבא לי. בכל זאת, יש מצב שאני מת תוך יומיים, אז לא מגיע לי איזה פסק-זמן או קינדר בואנו ואז לקנח בכיף-כיף? וכל הצ'ופרים לחיילים שקיבלנו באותו הזמן התיישבו מצוין עם האידיאולוגיה החדשה שלי של "אכול ושתה כמחר תמות". הבעיה היא שבסופו של דבר בכלל לא מתתי. גרוע מזה, העלית בערך 8 קילו (מ 76 שהייתי במהלך השירות הצבאי) ל86, כפי שהראה המשקל ב10:30 של אותו סופ"ש שבו חזרתי מהמבצע. מעצבן! מה זה? איפה הדם והזעה שהבטיחו? שמעתי שזה ממש מרזה.

אני לקראת סוף השירות הצבאי והראש של צביקה מהצוות שלי.

אך לבסוף, מעזה יצא מתוק (ולא רק הפסק זמן והכיף-כף). לאחר המבצע קיבלנו רגילה צוותית שאותה ביליתי בסיפורי קרב על המבצע אך גם בהסברים לשועלי הקרבות הוותיקים של משפחתי כיצד יוצא מצב שחייל יוצא מהקרב שמן יותר מכפי שנכנס. כן, גם אני חשבתי שזה אמור להיות להפך אבל זה בטח כי במלחמות הקודמות כמו מלחמת השחרור והעצמאות לא היה להם "לואקר" או "טעמי" לארוחת צהריים (כמה טעים חטיף כמו "מצופה" יכול להיות?). בכל מקרה, באמצע הרגילה קיבלתי טלפון ממפקד הצוות שבישר לי שבסוף הרגילה אינני מתייצב בבסיס היחידה אלא בבסיס ו"וינגיט" לצורך תחילת קורס "מדא"ג נע"ת". "קורס מדא"ג מה?", "מדריך אימון גופני נוסף על תפקיד" השיב לי המפקד, "לא יודע, זה משהו עם כושר וכאלה. "אתה יכול לפרט יותר אולי?" שאלתי; "לא. בהצלחה". ושלח אותי למחילת הארנב של עולם הכושר הגופני.
אז מדא"ג נע"ת זה לא ראשי התיבות הכי סקסיים בצה"ל, אבל מה שעומד מאחוריהם הוא חשוב: מטרתו של הקרוס היא לקחת חיילים קרביים מיחידותיהם, להכשיר אותם כמדריכי כושר גופני וחדר כושר צבאי בקורס מזורז ולאחר מכן להחזירם ליחידות האם כשיש להם את הידע והיכולת להעביר אימונים מקצועיים במסגרת תפקידם המקורי. מה זה אומר בתכל'ס? שבמקום ללכת לישון אחרי שמירה או מבצע לילי הייתי הולך להכין מערך אימון למד"ס שאני אעביר מחר בבוקר במסגרת תוכנית האימון השבועית שהייתי מכין בסופ"ש. אין על לקבל אחריות נוספת במסגרת של מטלה כפויות טובה, הא? אבל מלבד הציניות והעבודה שהתפקיד מנע ממני שינה של יותר מ4.5 שעות בלילה, הקורס הזה היה מאוד משמעותי מבחינתי כי הוא נתן לי הצצה ראשונה למגוון הנושאים שמרכיבים את עולם הכושר הגופני: קצת אנטומיה, קצת פיזיולוגיה של המאמץ, קצת תזונה, קצת דגשים ליכולת אירובית , יכולת אנ-אירובית… קצת מהכול בעצם. ואהבתי זה. המשכתי להעמיק בנושא גם שנים אחרי הקורס. אמנם תמיד היה לי עניין בנושא הכושר הגופני, אך לא העליתי עד אז שיש בו יותר ממתח, ריצות 2000 וביצה קשה כהתגלמות התזונה הבריאה. לדוגמא, הידעתם שקיים קשר ישיר בין עלייה במשקל לאכילת שווארמה? מדהים, נכון?! או שניתן לשפר ריצה באמצעות עבודה קשה ורציפה במקום להתלונן ולהשתרך מאחור? וכך הרץ האיטי ביותר בצוות – אני – הפך להיות למוביל הריצות הפלוגתיות – שוב פעם אני. הפכתי לבחור שרץ מקדימה ומתענג על תלונותיהם של אלה שרצים מאחור ושלדעתם אני רץ מהר מדי. אני! שבתחילת הדרך תוצאה טובה בשבילי ב10,000 הייתה לסיים.
קורס זה פתח לי את הצוהר הרחב לעולם התזונה והכושר הגופני שבו אני מנסה לחיות כיום אבל כשאני חושב על זה, המודעות שלי לנושא הייתה קיימת גם לפני הקורס. בגלל מודעות זו, שכללה תרגילים רבים של השילוש הצבאי הקדוש מתח-מקבילים-עליות בטן בזמן שכל החבר'ה בצוות נחים נבחרתי לקחת חלק באותו קורס צבאי מכונן בעלי ראשי התיבות הבלתי אפשריים. ומאיפה מודעות זו נולדה? תחנה אחרונה במורד שביל הזיכרונות מבטיח.
בלי תאריך ובלי משקל הפעם. כיתה ו', סוף ה' אולי. ואני ילד מלא. לא שמן, אבל מלא-חמוד כזה, שבא לתפוס לו את הלחי, לצבוט אותה בחוזקה ולהגיד "חמוווווד", אך גם חסר כל מודעות "לבחירה הבריאה". אותם ימי ילדות תמימים ויפים בהם לא חשבתי בכלל על השפעת מגש הפיצה על עגלגלות הבטן, או היחס הישיר בין מספר חפיסות השוקולד למידת המכנסיים. לא היה אכפת לי, זה היה טעים – ואם זה טעים אז בטח טוב. עד יום הגורלי אחד: היום בו נולד "הילד הקטן והשמן" שבמוחי. יום שעתיד להכתיב את הדרך בה אני חושב ומתנהל. אינני זוכר יום זה במדויק, אני זוכר אותו במעין פלאשבקים מדויקים: אני זוכר את אמי ניגשת עלי ומושיבה אותי. אני זוכר שלבשתי גופיה אדומה כהה וצמודה באופן לא מחמיא (כי מה לעשות שאנשים מלאים אינם אמורים ללבוש גופיות צמודות). את כל תוכן השיחה אני יכול לתמצת בדיעבד ל"אז אולי כדי שתנסה לאכול קצת פחות", אך את באותו הרגע זה נשמע כאילו בישרו לי שיש לי גידול קיבתי של 10 קילו בבטן שצריך לכרות ב1,000 עליות בטן ביום. כמובן שהשיחה נעשתה לטובתי, והתנהלותה של אמי נעשתה בשיא הרגישות והעדינות, אך אז נפגעתי מאוד. אף אחד לא אוהב שקוראים לו "שמן", בטח לא שאימא שלו קוראת לו כך. לא שהיא קראה לי כך כמובן, אבל זה כל מה שהצלחתי לשמוע – "שמן" (אגב, "שמן" זה הרגשה, לא משקל. וזו הרגשה מחורבנת). שבוע ההכחשה, עוד איזה יומיים עצב והתנגדות ולבסוף שבוע השלמה ולאחריו שבוע של פעילות. החלטתי לקחת את עצמי בידיים. בעזרתה הרבה של אימא, התחלתי לאט ובהדרגה לשנות את צורת החשיבה. לא שינוי דרסטי – קצת להסתכל מה אני מכניס לצלחת, קצת פחות מתוקים, קצת יותר פעילות גופנית וקצת פחות טלוויזיה. שמתי לב שהשינוי במראה מהנה יותר מגלידה, או כמו שאימא שלי אומרת "Nothing tastes like being skinny".
אבל עוד מילה אחת על "הילד הקטן השמן (ולדעתי גם ניתן להוסיף לו המרושע)" שנוצר באותו יום במחשבותיי. "הילד השמן" נולד כדי לצעוק, להציק ולהקניט בכל פעם שנדמה לו שאני אוכל יותר מדי. קשר כזה של אהבה-שנאה. לא יכול אתו, לא יכול בלעדיו. הוא שומר עלי מצד אחד, אך לעולם לא ייתן לי להיות משוחרר לגמרי מצד שני. ג'ימני קריקט כזה של אוכל או המצפון הקלורי שלי. אף אחד לא מושלם. לחלקנו יש אולי איזה כמה תסביכים פסיכולוגיים, אבל היי, צריך לשאוב מוטיבציה ממשהו לא?
14.3.14. 09:02. אני עולה המשקל בתחתונים בלבד (כי כולם יודעים שהגופייה מוספיה 20 גרם) ומנסה לחשוב חיובי. חורף, קיץ סתיו, אביב. תמיד קר לי ברגע הזה. ואז המספרים מתחילים לרוץ מעלה ומטה: 79, לא 71,בעצם 74, 76 אולי… למושבעים הדיגיטליים לוקח כ20 שניות להחליט. גזר הדין השבועי: 73.5 – (14/3/14). ירדה של חצי קילו משבוע שעבר. אנחת רווחה ומשקולת של עוד איזה 40 גר' שיורדת מהלב. שמחת מנצחים. כל הכבוד. נתראה בשבוע הבא.
מצטער על החפירות. הרגשתי שחשוב לספר איך בכלל הגעתי לתחום ומדוע אני בוחר להשקיע בו כפי שאני משקיע (וגם להזכיר לעצמי על הדרך). אתם קיבלתם את התשובה המפורטת ל"למה אתה עושה את מה שאתה עושה?". התשובה הקצרה אגב היא – "כל אחד צריך תחביב".
אז התחברתם? מכירים את ההרגשה? גם לכם יש "ילד קטן ושמן? אני אשמח לקרוא. הפוסט הבא יהיה קצר מבטיח
עד אז,
תישארו חזקים, תאכלו הרבה ירקות ותחשבו חיובי – זה מרזה.

What is Tom gets in shape

מה זה בכלל Tom Gets in Shape
פוסט מס' 1, אשר יעסוק בשאלות מה בבלוג, מי אני? למה אני? ולמה שיהיה לך אכפת בכלל.
מי אני: תום ברקן; סטודנט, ברמן, ג'נטלמן. גובה: 1.82משקל: מקסימום: 86, מינימום 73.5 (נכון ל13-4-14).
מה בבלוג: הבלוג הוא דרך שלי לעזור לכם לעזור לי. פתיחת הבלוג הזה היא התחייבות שלי לעצמי ובעצם לכל מי שיקרא, להמשיך במסלול שאני נמצא בו בדרך למטרה להיות יותר בכושר (באופן כללי) או לחלופין Get in Shape.
בבלוג תמצאו קישורים לאתרים בנושא תזונה ופיתוח גוף שאני ממליץ עליהם, טיפים לתזונה נכונה והצצה לתפריט הסודי שלי, קצת על אימונים אירוביים (ריצה, שחייה) קצת על אימונים אנ-אירוביים (חדר כושר), דו"ח מעקב מצולם ומפורט של ההתקדמות שלי (בת למעלה מ6 חודשים כעת, ופחות 11 קילו נכון לכתיבת שורות אלו)… בקיצור, אני אנסה להעלות כל דבר שעוזר לי ואני חושב שיוכל לעזור גם לאחרים.
למה אני: למה לא? כי אני דוגמא לכך שכל אחד יכול, רק צריך להחליט. מעולם לא הייתי ספורטאי מצטיין ואבי אינו המאמן האולימפי להרמת משקולות לשעבר של רוסיה שהיה נותן לי לשחק במשקולות של 5 קילו בעריסה. אני הבחור הפשוט שהסתכל יום אחד במראה והחליט ש"המראה העגלגל לא הולם אותו (טוב, זה לא בדיוק הסיפור אבל זה הלך הרוח) ואז החליט לקחת את עצמו בידיים.
למי שכבר נמצא בשגרת אימונים, אני מקווה שהבלוג יוכל לחדש קצת על אימון זה או אחר או אולי לתת טיפ מקורי על תזונה שיחדש ויעזור. כמובן שאשמח גם לקבל טיפים כאלה מקוראים אחרים. בנוסף, אני מקווה שהבלוג הזה יעניין את כל מי שרוצה להתחיל להתאמן או אולי לנסות לאכול קצת יותר נכון ולא יודע איך; אך יותר מכל הייתי רוצה לקרוא תגובה ממישהו שנתקל בבלוג הזה בטעות, קרא קצת על הבלוג , קצת עלי, ואז הקליק על קישור לכתבה מעניינת אחרי זה לאתר אינפורמטיבי ולבסוף החליט לעשות זה – להיכנס לכושר. אם אני מצליח שיהיה לי קורא אחד שכזה הרי שהבלוג הזה עשה את משימתו.
למה שיהיה לך אכפת: מה עוד לא קיבלת תשובה על זה? תקרא קצת על אחד הנושאים שבבלוג, להזיק זה לא יוכל.
ב-ה-צ-ל-ח-ה…