בסרט Batman Begins של כריס נולן, שואל תומס ויין את בנו ברוס -לימים באטמן–"מדוע אנחנו נופלים?" ברוס הקטן מסתכל על אביו במבט שואל – "בכדי שנוכל לקום שוב" עונה לו האבא.
הפוסט הקודם על תזונה הציג את הדברים כפשוטים מאוד. כל מה שצריך זה להגיד "לא". "לא" לחברים שמזמינים אותך לבירה, "לא" לסטודנטית שמציעה לך חתיכה מעוגת היומולדת שהיא הביאה למכללה ובעיקר "לא" לגוף ולמוח, שאחרי כמה זמן, גם להם נמאס מהפריכיות, מהביצים ומהעוף המכובס. בא להם סטייק.
להגיד "לא" ו"אסור" לעצמך כל הזמן זה קשה מאוד עד בלתי אפשרי. כולם נשברים לפעמים, כי אנחנו, מה לעשות, אנושיים. אני לפחות. החוכמה היא ליהנות מזה תוך כדי, להגיע לנקודה ולהפסיק, לא להעניש או לייסר את עצמך אחרי ובעיקר לקום ביום למחרת ולחזור לשגרה. בקיצור, הפוסט הזה נכתב אחרי חג הפסח.
****
אז נניח שקראתם את הפוסט הראשון שעסק בתזונה, ומיד הקלקתם על אחד הקישורים בנושא, וקראתם את המאמרים והמחקרים והשיטות הכי חדשות שיש, ואתם כבר 3 חודשים בתוכנית שתפרו לכם בחדר הכושר ואפילו המשקל מיישר אתכם קו ומציג ירידה נאה של 5 קילו. אתם כבר הגעתם להבנה שהשד הדיאטטי הוא לא כזה נורא; ניתן להכיל אותו באמצעות שגרה מוקפדת ותכנון מראש.
ואז זה מגיע – שבירת שגרה. השד הדיאטטי פורץ החוצה מבקבוק הקולה שלו. השגרה נשברת (והיא תמיד נשברת מתישהו, זה טבעה מסתבר). זה מגיע בצורת חג משפחתי, הזמנה לחתונה, אירוע בחוץ ולפעמים (כמו שקרה לי) שבוע מילואים. איזשהו משהו שאי אפשר ממש להתכונן אליו (אלא אם אתם מאלה שמביאים קופסאות פלסטיק למסעדה ומבקשים לחמם במיקרו). אז למרות שישנן דרכים להתמודד עם הכל – במסעדה ללכת דווקא על הסלט, בחתונה לאכול רק מנת מתוק אחת, בחג המשפחתי להכין צלחת יפה ולהסתפק בה (כלומר לוותר על מנה שנייה).. בקיצור, מלא שיטות שפרופסור גוגל וד"ר אינטרנט ישמחו לספק לכם, אבל אני רוצה לכתוב על משהו אחר, פחות נפוץ אך כזה שכל מתאמן נפגש אתו כמה פעמים בשנה : "שבירת דיאטה".
אז קודם כל, אין מישהו שלא נשבר אף פעם (חוץ מהמאמן שלי אולי, שכבר כשהיה תינוק הוא אמר "לא תודה" לא אמו כשהציעה לו חלב אם והלך לנשנש טונה במים במקום). כבר סיכמנו שהדיאטה היא אורח חיים, והחיים מורכבים מעליות וירידות. אבל האם אכילה שחרגה מהכמות הרגילה שבתוכנית, בעיצומה של הארוחה בשולחן החג עם המשפחה נחשבת "כשבירה"? ממש לא! לבחור בתזונה בריאה לא אומר שצריך לוותר על החיים. אולי לדחות כמה בילויים לצורך השגת יעד נוכחי, אבל בטווח הארוך צריך להגיע לאיזון (כמו כל דבר בחיים בעצם) – לחיות בריא רוב הזמן, אבל לרדת על ליטר בירה עם החבר'ה במשחק של מכבי מדי פעם, לאכול את הארוחות הבריאות כל השבוע כי להתפרע קצת בשולחן של יום שישי עם המשפחה… להגיד "לא" רוב הזמן אבל גם להגיד "כן (כי למה לא בעצם)" וליהנות מזה. באנו לעולם הזה בשביל ליהנות.
****
אבל כל מה שנכתב עד עכשיו –Easier said than done. בתוכנית האכילה שלי אני אוכל לפי התפריט 6 ימים בשבוע, כאשר ביום אחד – יום שישי – אני אוכל פחות או יותר מה שבא לי. ואז לפתע, הגיע ליל הסדר, ובחר דווקא ליפול על יום שני. חצוף נכון? לא יכול היה להודיע קודם. ואז מגיע חג שני ובוחר ליפול דווקא על יום ראשון. מה שאומר חג: "חג שמח", "ומה אתה מבשל לחג?" ו"אתה פשוט חייב לטעום את העוגה של דודה רותי" ו"מה זה החתיכה הקטנה הזאת, הנה קח עוד אחת, אתה לא רוצה להעליב את סבתא נכון?"… ברור שלא. אז אכלתי, ואכלתי ואז אכלתי עוד קצת. ידעתי שאני חורג מהתוכנית בקטנה, ואז חורג בבינונית ואז בענק. וכשדידיתי הביתה גם כאבה לי על הבטן אבל היה לי חיוך על הפנים, כי היה מה זה טעים. וביום שישי, המשקל הראה לי שעליתי בקילו וחצי במהלך החג שיש בו הכי הרבה איסורים על אוכל, ולמרות זאת אוכלים בו הכי הרבה. ואתם יודעים מה? זה בסדר!
זה בסדר כי הייתי עם המשפחה שלי וחגגתי את החג. זה בסדר כי לא הגבלתי את עצמי ואמרתי "רק קצת" ו"לא, אני שומר על המשקל". זה בסדר כי אני יודע שאחרי החג אני מיד חוזר לשגרה ומוריד את מה שהעליתי בשבוע ששבר אותה. זה בסדר כי לפעמים צריך לדעת לשחרר את הרסן, "להוציא את זה מהמערכת", לאכול מה שבא לי כמה שבא לי. זה בסדר.
מצד שני, זה בסדר, אבל רק במידה שאני יודע שאני באמת חוזר לאותה שגרה. רק במידה ואני יודע שזה קורה "מדי פעם". במידה שאני יודע שנפלתי, אבל רק בכדי שאוכל לקום חזק יותר.
הפוסט הזה נכתב כתרפיה עצמית (כמו כל הבלוג הזה בעצם) אבל הוא מוקדש לכל מי ש"נפל" במהלך החג / חגים / חתונה / אירוע… אני רוצה להגיד לכל מי שנשבר : "אנחנו אוהבים אותך". לעלות 2 קילו זה לא סוף העולם בדיוק כפי שלרדת 2 קילו אינם סוף התהליך. אני ממש לא אומר שזה קל, להפך, אבל צריך ללמוד ליהנות גם מאותן "נפילות".
אז אכלת? נהנית?"הוצאת את זה מהמערכת"? יופי, סימן שזה היה שווה את זה. עכשיו אפשר לחזור ל"שיגרס". ואם אתם לא רוצים להתווכח עם אבא של באטמן, זה גם הזמן לקום שוב, חזקים יותר.
כל הפוסט בכמה משפטים חכמים
tomgetsinshape 